רק לפני כמה שנים קיבלה מורן דוברס (30) שם למצבה. היא אובחנה ב־SMA מ־Type 3 כבר בגיל ארבע אחרי בדיקת ביופסיה, אך למעט ביקור מעקב אחת לשנה אצל רופא הילדים, מצבה הבריאותי לא זכה להתייחסות מיוחדת. "ידעתי שיש בעיה, אבל לא באמת סיפרו לי מהי, וככה חייתי, רגיל. לא הכרתי עוד חולי SMA, לא ידעתי בכלל מה זה אומר. ככל שהתבגרתי המוגבלות הפכה למורכבת יותר, היה לי קשה יותר ללכת וחוויתי יותר ויותר נפילות. התנדבתי לצבא כמש"קית שלישות, ובמהלך השירות המצב התדרדר מאוד ואז כבר נזקקתי לכיסא גלגלים". רק כמה שנים לאחר מכן פגשה בעמותת SMA והבינה שיש שם למחלה שמלווה אותה כל חייה. אז גם החלה להיחשף לעוד ועוד אנשים שכמותה מתמודדים עם SMA, ולראשונה גם קיבלה טיפול למחלה, בתרופה שנכנסה באותם ימים לסל הבריאות.

כיום גרה מורן בקרית מוצקין, נשואה וגרפיקאית בהכשרתה. "היום אני לא עובדת כי הרכב שלי עבר תאונה ואני לא יכולה להגיע למקום עבודה, אבל אני מקווה שאוכל לחזור לעבוד בקרוב. המקצוע שלי הוא מקצוע שאפשר לעבוד בו גם מהבית, אבל אני לא אוהבת לבלות את כל היום לבד מול המחשב וחשוב לי מאוד לצאת מהבית ולהיות בסביבת אנשים", היא מספרת.

בזמנה הפנוי מורן אוהבת לעסוק בציור ועיצוב ("כגרפיקאית אני מתחברת לתחומי האומנות ולכל מה שקשור במדיה הזו. אבל בזמן האחרון, בגלל המלחמה, החשק לדברים האלו ירד") ובמיוחד היא נהנית לבשל ולארח. "אני אוהבת כשיש אווירה שמחה שמפיגה את השקט, וכל שבוע אנחנו מארחים אצלנו חברים ומשפחה, בעיקר את האחיות שלי. יש לי אחות גדולה ושתי אחיות קטנות ואנחנו מאוד קרובות. ההורים שלנו התגרשו ובעצם גידלנו אחת את השנייה, ואני גם סוג של אימא בשבילן. כולנו גרות באותו אזור ואנחנו נפגשות המון וזה כיף גדול".

משפחתיות היא ערך מרכזי אצל מורן ולמעשה היא ובעלה מקווים להרחיב בקרוב את משפחתם הקטנה. "אני מאוד רוצה שני ילדים, ומקווה שזה יקרה, אבל קודם נתחיל באחד", היא מתבדחת. "בינתיים יש לי אחיין חדש, ובעצם הוא כבר בן חצי שנה, ואני מעבירה איתו את הזמן וזה מאוד משמח אותי", היא מספרת ומוסיפה בחיוך: "כבר עשיתי עליו סטאז' ואני מוכנה לשלב הבא…".